הקשר בין ההתייחסות הרגשית לקבוצת הפנים הערבית וקבוצת החוץ היהודית ובין רמת המסורתיות של החברה
##plugins.themes.bootstrap3.article.main##
##plugins.themes.bootstrap3.article.sidebar##
תקציר
פסיכולוגים חברתיים הניחו כי קיימת נטייה אוניברסאלית אצל בני אדם להעדפת קבוצת
הפנים על קבוצת החוץ.
במסגרת המחקר הזה נבדק הפער בהתייחסות הרגשית לקבוצת הפנים הערבית והחוץ
היהודית.
פער זה לא נבדק על פי היחס של קבוצת הערבים בישראל כלפי אזרחי מדינת ישראל
היהודים.
הבדיקה נערכה בתקופה שאחרי מלחמת עזה (2009) שהייתה אלימה וקשה כלפי העזתים
תושבי הרצועה בפרט והפלסטינים בכלל, ושיבשה את היחסים החברתיים בין שתי
הקבוצות.
מטרת המחקר הייתה לבדוק את מידת ההזדהות הרגשית של הערבים בישראל עם הסבל
והצער שבמאורע הטרגי המצער שקורה לחבר אחר בקבוצתם ואת מידת ההזדהות הרגשית
של אותם חברים עם הסבל והצער של חבר בקבוצת החוץ היהודית. וגם, למצוא כיצד
הפערים האלה מתקשרים לרמת המסורתיות של החברה הערבית בישראל.
השערת המחקר הייתה שהערבים בישראל יזדהו מבחינה רגשית עם קבוצתם ופחות יזדהו
עם קבוצת החוץ היהודית ויימצא פער בין הביטויים הרגשיים כלפי שתי הקבוצות, ויהיה
קשור לרמת המסורתיות של החברה.
המחקר נערך וממצאיו מראים נטיה לצד הערבי בהתיחסויות הרגשיות. הפערים שהתגלו
היו קשורים לרמת המסורתיות של החברה הערבית בישראל.
בנוסף להשפעת רמת המסורתיות לפעמים סוג המאורע הנתון השפיע על ההתיחסויות, וזה
מפני שבחלק מהמאורעות ההתיחסויות היו אנושיות מעבר ליחס הפוליטי לאומי.