קולם של מורים מתחילים במערכת החינוכית הערבית-בדואית בנגב: נקודת המבט המוטיבציונית-רגשית

الملخص

במחקר זה נבחנו חוויותיהם של מורים מתחילים ערבים בדואים בשנת ההתמחות ובשנה שלאחריה מנקודת מבט מוטיבציונית-רגשית. המחקר התבסס על תאוריית ההכוונה העצמית

  (2017 ,Ryan & Deci)והתמקד בשאלה: מה מאפיין את חוויות המורים בשלב הכניסהלהוראה? וזאת מתוך נקודת המבט של סיפוק או תסכול של צרכים פסיכולוגיים. השתתפו במחקר 80 מורים מתמחים ומורים חדשים. 68 מהם מילאו שאלונים פתוחים, ו-12 רואיינו בשיטת ריאיון חצי מובנה. הממצאים מלמדים שהמורים בשלב הכניסה להוראה הם קבוצה מוחלשת. רוב החוויות שדווחו מצביעות על דיכוי צורכיהם הפסיכולוגיים בידי גורמי הסמכות והמורים העמיתים. התמה המרכזית היא חוויה של דיכוי הצורך באוטונומיה. המורים דיווחו על תחושות של כפייה, העדר חופש, ניצול, לעג, זלזול ודיכוי על רקע מגדרי. התמה השנייה עוסקת בחוויה של דיכוי הצורך במסוגלות בידי גורמי סמכות ובידי מורים ותיקים. חוויה זו באה לידי ביטוי במשובים ובמסרים שליליים, בשיפוטיות, בקשיים בקשר עם התלמידים ובאי- מתן עזרה. התמה השלישית מתמקדת בדיכוי הצורך בשייכות. המורים המתחילים חוו קונפליקט בין השתייכותם לבית הספר ובין ההשתייכות למשפחה, ומצאו את עצמם בין קבוצות שונות בחדר המורים. מצב זה עורר בהם רגשות שליליים, פגע ברצונם להשקיע בעבודתם והביא אותם לפעול מתוך מוטיבציה כפויה. המורים החדשים חשו שחיקה והעתיקו את היחס שקיבלו מעמיתיהם אל תלמידיהם. יחד עם זאת, כשליש מן המשתתפים דיווחו שהמנהל או מורים עמיתים תמכו בהם וסיפקו את צורכיהם. הממצאים הצביעו על צורך בשינוי מהותי בדרכי הקליטה של מורים מתחילים בבתי ספר בדואיים והם מחזקים את תהליכי ההתערבות  הננקטים היום, שבמרכזם יצירת קהילות למידה בחממות בית ספריות ויישוביות ביישוביםהבדואיים. כמו כן, מוצגות במאמר המלצות לתמיכה בצרכים הפסיכולוגיים של המורים

המתחילים בבתי הספר הבדואיים.