יחסם של מורים ומנהלים ערבים בישראל לשילוב :AIED אתגרים והזדמנויות מהשדה החינוכי

תקציר

המחקר המוצג במאמר זה בחן את יחסם של מורים ומנהלים ערבים בישראל לשילוב בינה מלאכותית בהוראה ובלמידה בבתי ספר על-יסודיים. בהתבסס על גישה של חקר מקרים מרובים ועל עריכת ראיונות חצי מוּבְנים, נותחו חוויות השימוש, האתגרים וההזדמנויות בקרב שתי קבוצות משתתפים: קבוצה של 12 מורים וקבוצה של 12 מנהלים בבתי הספר שהמורים מועסקים בהם. ממצאי המחקר מצביעים על כך שמורים ראו ב-AIED הזדמנות ללמידה פעילה, להתאמה אישית ולפיתוח חשיבה ביקורתית תוך כדי התמודדות עם אתגרים של פערי שליטה טכנולוגית בהשוואה לתלמידים; אתגרים אלה הובילו לשינוי תפקיד המורה כמנחה, שינוי אשר נבע גם ממחסור בתשתיות, מאי-ודאות פדגוגית ומהיעדר תמיכה מערכתית. אשר למנהלים הרי נמצא כי הם זיהו פוטנציאל לפיתוח מקצועי ולקידום קהילה לומדת, ובד בבד נאלצו להתמודד עם אתגרים של היעדר מדיניות, עם לחצים של הפיקוח וההורים ועם מתחים פנימיים בקרב צוות המורים. השוואה בין המורים למנהלים מלמדת כי המורים מתמקדים ברמת הכיתה ובתפקידם כמנחים, ואילו המנהלים מדגישים את ההיבט הארגוני והמערכתי; הדבר מבליט את הצורך במעטפת מוסדית שתאפשר יישום אינטגרטיבי של מודל TPACK. התרומה המחקרית היא בהצגת נקודת מבט כפולה – של מורים ושל מנהלים – המדגישה את הפער בין העשייה הפדגוגית בשדה לבין היעדר מסגרת מוסדית תומכת; המחקר מרחיב את הידע הקיים על אודות שילוב AIED בהקשרים חברתיים-תרבותיים מסורתיים. ממצאי המחקר מצביעים כי על מנת שהיישום של AIED במערכת החינוך הערבית בישראל יהיה אפקטיבי, נדרשים גיבוש של מדיניות המותאמת להקשר התרבותי ופיתוח מקצועי של מורים ומנהלים גם יחד.