בין פדגוגיה לאתיקה של דאגה: תפקידן של מנחות סדנאות הסטאז' בליווי מורות ערביות בבתי־ספר יהודיים בעת משבר

الملخص

מאמר זה בוחן את הממדים האתיים והערכיים בתפקידן של מנחות סדנאות סטאז' המלוות מורות ערביות המשתלבות בבתי־ספר יהודיים (מחנכות חוצות־גבולות), על רקע מלחמת "חרבות ברזל". המחקר, המבוסס על ראיונות עומק עם שמונה מנחות (יהודיות וערביות) וניתוח יומנים רפלקטיביים של מתמחות, חושף כיצד המנחות מיישמות פרקטיקות של אתיקה של דאגה, אקטיביזם מקצועי ודאגה רדיקלית. הממצאים מעלים שלוש תמות מרכזיות: (1) טיפוח אומץ מוסרי וכשירות בין-תרבותית, המסייע למתמחות להפוך ממומחיות תוכן למגשרות תרבותיות המשתמשות בזהותן כמשאב פדגוגי; (2) כינון הסדנה כמרחב שלישי וכרשת ביטחון המאפשרת הסרת מסכות הייצוג, מתן לגיטימציה לשפת האם ועיבוד של פגיעות פוליטית וטראומה; (3) התמרה מליווי שגרתי לאקטיביזם מקצועי, במסגרתו המנחות מאתגרות יחסי כוח ומקדמות סולידריות והומניזציה של שני הצדדים. המאמר טוען כי הליווי המקצועי בעת משבר חורג מהדרכה דידקטית והופך למעשה חינוכי של בניית חוסן, אומץ מוסרי וכשירות בין־תרבותית. המחקר מדגיש את הצורך בהכרה בתפקיד המנחה כדמות מפתח בעיצוב מורות בעלות אומץ מוסרי בחברה משוסעת וקורא לעיגון הכשרה מותאמת המשלבת רגישות פוליטית ותרבותית כחלק מהאתיקה המקצועית בהכשרת מורים.