الكاريزما القيادة "الكاريزماتية"
##plugins.themes.bootstrap3.article.main##
##plugins.themes.bootstrap3.article.sidebar##
תקציר
באחד הכתבים הומשלה תופעת המנהיגות לאותו איש שלג באגדות שעקבותיו נראים בכל מקום אך הוא עצמו אינו נראה. אכן, מהבחינה המחקרית תופעת המנהיגות היא רבת הגדרות, חמקמקה ושנויה במחלוקת.
נקודת המוצא לדיון במאמר היא ההתבוננות המקובלת במציאות לפיה תמצית המנהיגות היא הנעת אנשים. אכן, וזוהי עובדה ידועה, ישנם מנהיגים המצליחים ליצור בקרב אנשים את אותה "מוטיבציה אחרת" שניתן לראותה כמתקיימת "מעל ומעבר" ליחסי חליפין "כדאיים".
לקשר כזה בין מנהיג למונהגים יש מספר הסברים אפשריים, ניתן לאמר כי המשותף להם הוא המרכיב הרגשי.
מנהיגות כזאת נקראת בספרות במינוחים שונים, הידוע שבהם: מנהיגות כריזמטית. המאמר מוקדש לתיאור כללי של מאפייני המנהיגות הכריזמטית כפי שהדבר מתבטא בעיון המחקרי הענף אשר זכתה לו מנהיגות זו.
במובנים שנידונו במאמר, הכיוון והדרך הם החזון, יכולת ההובלה בדרך היא החלחול של החזון. בראייה זו "כריזמה" היא תופעה פסיכולוגית, שמקורה וביטוייה נעוצים במרחבים תחושתיים ותפיסתיים בלבד, דהיינו, מהבחינות הללו, נלסון מנדלה וסטאלין שניהם מנהיגים כריזמטיים היוצרים אפקט פסיכולוגי דומה, וגם מקורות היווצרותו דומים. שאלת הכיוון והערכים, במובנם האתי, היא שאלה העומדת בפני עצמה וקשורה לאחריותם של מנהיגים, ולא למידת הכריזמטיות שלהם.