תחושת קוהרנטיות מקצועית ועיצוב זהות היברידית בקרב מורים פלסטינים-ירושלמים להוראת עברית

תקציר

מחקר זה בוחן כיצד מורים פלסטינים-ירושלמים לעברית, בוגרי תוכנית הכשרה ייעודית באוניברסיטה העברית, מבנים תחושת קוהרנטיות מקצועית (תק״מ): משמעותיות, מובנות ונהילות וכיצד תק״מ זו שזורה בגיבוש זהותם המקצועית ובהפעלת סוכנות פדגוגית במרחב חינוכי-לשוני טעון בירושלים המזרחית. המחקר נשען על הפרדיגמה הסלוטוגנית של אנטונובסקי ועל מושג תחושת הקוהרנטיות המקצועית, ובוצע בגישה איכותנית-פרשנית. נאספו ראיונות עומק חצי-מובנים עם 19 מורים, שנותחו באמצעות ניתוח תמטי בשילוב עקרונות תיאוריה מעוגנת בשדה. הממצאים מצביעים על מערכת דינמית ורקורסיבית שבה שלושת ממדי התק״מ מזינים זה את זה ומעצבים זהות מקצועית היברידית. ממד המשמעותיות שימש קטליזטור מרכזי בתהליך בניית הזהות. הוא נבנה מתוך שליחות חינוכית-חברתית, מסגור העברית כמשאב העצמה, ופדגוגיה מותאמת-הקשר המאפשרת "מרחב שלישי" בין זהות תרבותית לבין דרישות ההוראה. מובנות התפתחה כיכולת פרשנית לקרוא את "השדה החינוכי המפוצל", לפענח מדיניות ותוכניות לימודים, ולעגן את ההוראה בידע תיאורטי ברכישת שפה, דיגלוסיה וחסמים רגשיים-פוליטיים. נהילות התגלמה בתרגום ההבנות לפרקטיקות הוראה מוכוונות פעולה ורלוונטיות לחיי היום־יום, בשימוש מושכל בטכנולוגיה, בניהול כיתה רגיש ובהתבססות על רפלקציה מתמשכת. המחקר מציע את המושג "נהילות תרבותית" כממד הקשרי של התק"מ, המבליט את יכולת המורים לנווט במתחים סוציו-פוליטיים ותרבותיים כמשאב מקצועי.

בהקשר של אימוץ ה־CEFR  בתוכנית הלימודים החדשה (משרד החינוך, 2023) והדגש על הוראה מוכוונת-פעולה, המחקר מצביע על הצורך בהתבוננות מחודשת בהכשרת מורי העברית בחברה הערבית נוכח פערים שזוהו בדוחות ובספרות. כמענה, מוצע מודל הכשרה אינטגרטיבי המבוסס על פיתוח סימולטני של שלושת ממדי התק״מ, רפלקציה ביקורתית, מרחבים דיאלוגיים, רשתות חניכה מתמשכת והלימה לעקרונות ה־CEFR.