الأدب في عصر ما بعد الحداثة

תקציר

עיקרן של יצירות ספרות פוסטמודרניסטיות כרוך בעצם עיצובן הנועז של תופעות העולם, ובסטיית העיצוב מהנורמות המקובלות של ייצוג המציאות בדרך שגורמת להסבת תשומת הלב לארגון האמנותי ולדרך ההצגה האמנותית של התופעה.

יצירות אלו מתכחשות למימדי הזמן והמקום המסורתיים על מנת לשקף עולם על-זמני. העלילה בסיפורת הפוסטמודרניסטית נשמטת כאמצעי בנייה וארגון ומוחלפת במבנה מוצפן מאחורי הניפוץ. הטקסט הופך ליצור כלאיים , מעורבב מקטעים אמנותיים אינסופיים ומז'אנרים שונים, הופך למערכת מסמנים מתאפיינים בעצמאותם ומסרבים להתמקד ב"דיבור יעיל".

הערבוב בין הקולות, ובין זוויות הראות, טשטוש הגבולות בין הזמנים וניפוץ הלשון- תורמים לפירוק הטקסט.

הקורא עכשיו הוא זה שמייצר את הטקסט ובונה את המשמעות בהתאם למסגרות ההקשר שהוא בונה, ובהתאם לפערים שהוא ממלא.